פסק-דין בתיק עמ"נ 33939-04-12

33939-04-12

הערעור שבפני נסוב על שאלת הוצאות ושכ"ט עו"ד.

1.         אלה העובדות הרלוונטיות:

            המערערים הגישו, ביום 12.3.06, למשיבה 1 (להלן: " הועדה המקומית") תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, בגין פגיעה במקרקעין בעקבות אישור תכנית.

ביום 3.8.08, דחתה הועדה המקומית את תביעת המערערים.

ביום 2.10.08 הגישו המערערים ערר לועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז מרכז (ערר 379/08).

ועדת הערר, מינתה שמאית מוסכמת, הגב' סיגל יואלי, אשר נתנה חוות דעת ביום 21.8.11. לטענת המערערים נפסקו להם שיעורים ניכרים מתביעותים המגיעים עד כדי 65%.

ביום 25.12.11 הגישו המערערים לועדת הערר בקשה ליתן תוקף של החלטה לחוות דעת השמאית המוסכמת ולחייב את המשיבות בהוצאות משפט, הוצאות שמאי המקרקעין מטעם המערערים בסך של 50,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק, ובשכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ כחוק.

ביום 8.1.12 ניתנה החלטת ועדת הערר בה אושרה חוות דעת השמאית המוסכמת וניתנה לה תוקף של החלטה. ההחלטה לא כללה כל התייחסות לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

ביום 16.1.12, הגישו המערערים לועדת הערר בקשה כי תינתן החלטה בבקשתם מיום 25.12.11 בענין ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

לאחר קבלת תגובת המשיבות לבקשה ותגובת המערערים לתגובה ניתנה ביום 20.3.12 החלטת ועדת הערר בזו הלשון:

" בנסיבות הענין לא מצאנו הצדקה לחלוקה אחרת בין הצדדים של שכ"ט השמאית המוסכמת. נוכח ההפרש המשמעות בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר איננו רואים כל הצדקה לתשלום מלוא ההוצאות שהתבקשו על ידי העוררים, מה גם שלא צורפו כל אסמכתאות לבקשה. אשר על כן, בנסיבות הענין אנו פוסקים הוצאות לעוררים בסכום כולל של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק".

בהחלטה לא הוזכר כלל נושא שכ"ט עו"ד וביום 27.3.12, הגישו המערערים בקשה למתן החלטה משלימה לענין שכ"ט עו"ד.

בו ביום ניתנה החלטת ועדת הערר הדוחה את הבקשה.

על החלטה זו ועל ההחלטה מיום 20.3.12  הוגש הערעור שבפני. לטענת המערערים טעתה ועדת הערר כשפסקה להם שכ"ט עו"ד בשיעור אפס והוצאות בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

2.         טענות המערערים

            על פי הפסיקה יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות.

            סעיף 198 (ה1)(4) ו(5) לחוק התכנון והבניה קובע כי לועדת הערר סמכות להטיל על צד לערר, לשלם לצד השני את הוצאותיו בערר כולן או חלקן (ההדגשה שלי - ז.ב.).

            כאשר בוחנת ועדת הערר את נושא פסיקת ההוצאות ושכ"ט היא בוחנת את היחס שבין הסכומים הנתבעים אל מול הסכומים הנפסקים, את התנהלות המשיבים ופרק הזמן בו התנהל ההליך. בענייננו, נפסקו למערערים עד כ-65% מתביעותיהם בה בשעה שהמשיבים דחו את תביעותיהם וטענו בתגובותיהם לערר כי המערערים אינם זכאים לפיצוי כלל. לענין משך הזמן בו התנהל ההליך מציינים המערערים כי הועדה המקומית דחתה את תביעתם רק כעבור שנתיים וחצי ללא כל נימוק או הסבר.